מגיעים לריף, עוגנים, ירידה ראשונה מזהה כמה לוקוסים קטנים, בירידה השנייה אני גולש ונשכב על החארף המערבי ואחרי כ40 שניות של המתנה זה קורה. אני רואה אותה מגיעה מכיוון צפון… משייטת מכיוון הסלע והיא עומדת לעבור מאחוריי… אני מחליט להסתובב עם הגב אליה ואחרי השלמת סיבוב של 180 מעלות אני רואה אותה ממשיכה בנתיב שלה מולי מעל החול אני מיישר את הרובה לירייה וברגע הנכון סוחט את ההדק, פגיעה מדוייקת במרכז הגוף, והיא טסה!
הגלגלת נפתחת ואני מיד טס למעלה, דופק צרחה, נשימות התאוששות, ומתחיל המרדף, היא הוציאה כמעט את כל ה50 מטר חוט מהגלגלת, תוך כדי גלישה אני צורח לשי שיבוא, ומי ששומע אותי ומגיע בעקבותיי זה עומרי, כעבור כ5 דקות היא התעייפה, עומרי מגיע מעליה חצי מעולף יורד ומהלחץ והעייפות יורה ומפספס.
אני כבר מעל הדג וקולט שכל הפלמידה תלוייה רק עם חתיכת עור על הפרפר ואם נעשה טעות אני מאבד אותה. שומר על מתח ולאט לאט נותן לה לשכב על החול
לאחר מחשבה מהירה מחכה שעומרי יתן ירייה שנייה אבל מההתרגשות הוא מסתבך בדריכה של הרובה, החלפנו תפקידים עומרי מחזיק את החוט ושומר על הפלמידה אני מסדר מחדש את החץ והמונו דורך 2 גומיות מתוך 3 , ברווז ומתחיל להעמיק ורק עכשיו אני מתחיל להבין עם מי יש לי עסק… תוך כדי ירידה מבחין בסרטן כחול שחושב שהוא יזכה לארוחה חינם ומציק לפלמידה בצביטות לפנים והיא מנסה להזיז אותו במעט האנרגיה שנותרה בה… אני משחרר ירייה למכסה זימים מטווח של מטר שסוגרת עניין, מושך את החץ תופס אותה בזימים ואני מתחיל לקלוט את המשקל והגודל האמיתי שלה. עומרי יורד אחריי ומשחרר צעקה בתוך המים.
עולים למעלה והחגיגה מתחילה…
לראשונה מאז שהתמכרתי לתחביב שנקרא דייג בצלילה חופשית הבאתי פלמידה דו ספרתית במשקל 19.5 ק"ג
האנרגיות בשמיים התרגשות אדירה עשתה לי את היום ואת השבוע, אחרי כחצי שעה נרגענו מההתרגשות והצילומים, סיבוב על הריף שמניב רק מפגש קצר עם צב ים לא לפני ששי מפנק את השחילר ב2 אירדית יפות.
גורר את עומרי והקיאק שלו לחוף עוד קצת תמונות ומתקפלים…
המשקל של ברק טובי קבע 19.50 ק"ג, שי פרס את הדג לסטייקים יפים במקצועיות נפלאה, כל אחד חזר הביתה עם כמה סטייקים טובים את שקי הביצים עומרי זכה להביא לסבתא שלו.
כמה תובנות ולקחים שאני רוצה לחלוק:
1. כשיורים בפלמידה אחרי שעולים לפני המים אם הדג ממשיך למשוך חזק את המונו פשוט להחזיק חזק את הרובה למקרה שהחוט בגלגלת יגמר, ברגע שהיא מפסיקה למשוך צריך לעזוב את הרובה ולהתקדם על החוט תוך כדי שמירה על מתח קבוע, במקרה הזה הירייה שלי היתה מצויינת חדרה את הדג בדיוק במקום שרציתי אבל טעות שכמעט גרמה לי לאבד את הדג היא שלא עזבתי את הרובה על ההתחלה מה שגרם כמה פעמים לנפילת מתח בחוט שגרם לפרפר להסגר ובסופו של דבר החץ היה תלוי על חתיכת עור.
אם הייתי לבד במצב הזה ועומרי לא היה מביא את רובה השני האלטרטיבה היחידה היתה לרדת ולתפוס בזנב ואחרי זה בזימים.
2. מאבק כזה עם דג גדול וחזק צורך המון אנרגיה – תעשו מתיחות לפני כל צלילה ותשמרו על כושר גופני גבוה על בסיס קבוע.
3. מצלמה על הראש תמיד דולקת – בחודשיים האחרונים אני לא נכנס למים בלי מצלמה ולא יורד למארב בלי שהיא מצלמת. מנציח ומאריך את החוויה, הפלמידה שאכלנו היום תישאר איתנו לנצח – ביוטיוב 🙂
תהנו מהסרטון (מומלץ בHD 1080) על מסך מלא
